העונה השביעית של "רוקדים עם כוכבים" תעלה לאוויר ביום ההולדת ה-33 של דנה עדיני. לא שיש לעניין הזה משמעות סימבולית עבורה, בימים אלה היא בעיקר מוטרדת מצעדי הוואלס הווינאי שעליה ללמוד, אבל במבט מבחוץ נראה כי לא ניתן להתחמק מאחת כזאת. אחרי הכל, לא ייתכן שככה סתם מוזיקאית ושחקנית מוכשרת, מוכרת ומוערכת כמוה, קמה בוקר אחד ומחליטה להשתתף בריאליטי שמשודר בפריים טיים, אחד שאין לו אפילו קצהו של קשר לכישרון השירה או המשחק שלה. ליקום חייבת להיות איזו תוכנית נסתרת. "אני צריכה להתפרנס. חד וחלק", היא מגחכת מול התיאוריה הזאת. "בראש ובראשונה אני צריכה להתפרנס ואני לא מתחבאת מאחורי זה. קשה מאוד לעשות כסף ולהתפרנס מאמנות היום. גם אמנים שכביכול מצליחים, עדיין מתקשים נורא להחזיק את עצמם". אבל למה דווקא "רוקדים עם כוכבים"? "התפיסה שלי היא כזו: אם יש משהו שאני יכולה לעשות שהוא גם פרנסה בשבילי וגם מאתגר אותי באיזשהו אופן - ורוקדים זה שיא האקסטרים מבחינתי, זה משהו שבחיים לא הייתי חולמת שאעשה - אז למה לא? זה לאו דווקא הריקודים, כי אני אוהבת לרקוד. אני פשוט מאוד לא בנאדם של 'תראו אותי, הנה אני'. קשה לי עם זה. זה קונפליקט מאוד גדול בחיים שלי, כי אני כאילו עוסקת בתחום שהכי אמורים לראות אותך ואני דווקא בנאדם שמאוד נחבא אל הכלים. אז זו הייתה מן חבילה אחת שאמרתי, 'יאללה אני הולכת על זה ויהיה מה שיהיה'. ואם אני אסבול נורא בחוויה הזו, אני תמיד יכולה ללכת, אני תמיד יכולה להגיד שאני לא רוצה את זה ופשוט לעצור, אבל בינתיים מגניב לי וכיף לי מאוד".

בהחלט ניכר שעדיני נרגשת לקראת עלייתה של התוכנית, בה תרקוד לצד הרקדן אנטון לפידוס, בעצמו כוכב ריאליטי לשעבר שהשתתף ב"נולד לרקוד". עם זאת קשה להתעלם מכך שיש משהו קצת עצוב בכך שיוצרת כמוה, שאמורה לכתוב שירים ולהקליט אלבומים, צריכה להשתחל לתוך שמלת פאייטים ולבחון את הקואורדינציה שלה בשידור חי; הדבר בולט במיוחד כשיושבים מולה, ומתקשים להחליט במה להתאהב קודם בכנות מעוררת ההשתאות שלה או בכישרון שמתפרץ אפילו כשהיא סתם מזמזמת לעצמה שיר של הביטלס. בעולם מתוקן, היא לא היתה צריכה ריאליטי. "במוזיקה הכל מאוד גלי, רגע אתה למעלה, רגע אתה למטה. נורא קל בשנייה להתרגל להיות עשיר, ואני לא מתכוונת לעושר בכסף. נורא קל להתרגל לזה שיש לך שיר ברדיו, אתה מיד חושב שזה לנצח. אני עובדת שנים במקצוע הזה והדרך שלי היא מאוד פתלתלה. פתאום כשיש שיר ברדיו את אומרת, זהו זה הסוף, הגעתי לפסגה אני יכולה לנוח. אבל זה לא עובד ככה, אתה כל הזמן צריך לתת בראש, לעשות עוד ועוד. אם אתה שנייה נרגע והולך אחורה, אתה מתפייד כאילו לא היית. זה כל הזמן גלים כאלה, אתה עושה תקליט, אולי הוא מצליח, אולי לא. זה מתיש כי לא הכל מצליח. יש דברים שמצליחים וגם מבחינה כלכלית זה נורא קשה, כשאתה המפיק של עצמך". את לא מפחדת מהתגובות,